החלטה בתיק בר"ע 12030-01-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 30.10.11 (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר לוין; דמ"ש 4811-02-11)

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש, אשר הועסק כטכנאיאצל המשיבה, לתשלוםשכר עבודה שלא שולם, גמול בגין עבודה בימי שישי, פדיוןחופשה, דמי הודעהמוקדמת, תשלום בונוסשהובטחלו ולא שולם, פיצויי פיטורין ופיצויי הלנת שכר.

בית הדין האזורי דחה את התביעה על כל רכיביה וחייב את המבקש בתשלום הוצאות בסך 3,000ש"ח.

3.      ביום 5.1.12 הגיש המבקש הבקשה דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור בה טען כי התלבט רבות האם להגיש את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי וכן כי בית הדין לא ציין את מספר הימים להגשת בקשת רשות הערעור.

עוד ציין המבקש כי בקשת רשות הערעור עוסקת בקביעות בית הדין בדבר מהימנותו שנתקבלו לאחר עדותו, בה בעת שבא כוחו נעדר מהדיון עקב מחלה, וכן בדבר טעויות אריתמטיות שנפלו בפסק הדין.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה בנימוק שאינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור וכן כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל - נמוכים.

דיון והכרעה

5.      בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הערעור על פסק הדין, במקרה דנן, הינו ברשות:

"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות."

המועדים להגשת בקשת רשות הערעור נקבעו בתקנה 74(א) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות"), אשר קובעת:

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

בהתאם לרישומי תיק בית הדין הומצא פסק הדין למשרדו של ב"כ המבקש ביום 7.12.11 ומשכך, הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 22.12.11 ובקשת רשות הערעור הוגשה באיחור.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".